הפוליטיקה של הטרור: כוח, אהדה והחלה סלקטיבית של החוק מעטות המילים בשיח הפוליטי המודרני הנושאות משקל רב יותר — או עמימות רבה יותר — מאשר “טרור”. היא בבת אחת גינוי מוסרי, סיווג משפטי והצדקה לאלימות או לדיכוי. היא גם, וזה מכריע, נשק פוליטי, המופעל באופן סלקטיבי ולעיתים קרובות באופן לא עקבי. למרות עשרות הסכמים והגדרות בינלאומיים, עדיין לא קיים תקן משפטי מקובל אוניברסלית למהו טרור — לא משום שהמושג חמקמק מטבעו, אלא משום שהתווית עצמה מעוצבת על ידי כוח. בלב חוסר העקביות הזה עומד תקן כפול מסוכן: מעשיהם של גורמים לא-מדינתיים מגונים בקלות כטרור, בעוד מעשים זהים מבחינה פונקציונלית שבוצעו על ידי מדינות מוכרות מטוהרים תחת מונחים כמו “מבצע צבאי”, “תגמול” או “נזק אגבי”. זה אינו רק עניין סמנטי — הוא משפיע עמוקות על מי נחשב לגיטימי, על אלימותו של מי מתקבלת ועל סבלו של מי מוכר. המאבק הפלסטיני מציע איור ברור ומתמשך של תקן כפול זה. כאשר פלסטינים משתמשים באלימות — בין אם כדי להתנגד לכיבוש, להשיב אדמות או למחות על הדרה שיטתית — היא כמעט תמיד מסומנת כ”טרור” על ידי המעצמות הדומיננטיות. כאשר כוחות ישראליים מפעילים כוח לא פרופורציונלי, מפציצים מחנות פליטים, מחסלים מנהיגים בחו”ל או מאפשרים פוגרומים של מתנחלים, התגובה בדרך כלל מנוסחת בשפת הביטחון הלאומי, לא בטרור. מאמר זה טוען כי החלת תווית הטרור אינה משפטית בעיקרה, אלא פוליטית. היא משקפת את האינטרסים והאהדות של מדינות חזקות, ולא את החלתן העקבית של נורמות משפטיות. יתרה מכך, היא מציעה כי הדרישה הפלסטינית ליחס שווה תחת המשפט הבינלאומי משקפת את המאבק היסודי של עידן הנאורות: הדחייה של פריבילגיה שרירותית וההתעקשות שהחוק חייב לחול באופן שווה על הכול — יחידים, עמים ומדינות כאחד. החלטת העצרת הכללית של האו”ם 49/60 וההגדרה המשפטית של טרור החלטת העצרת הכללית של האו”ם 49/60 שאומצה ב-1994 ביקשה להגדיר טרור באופן אוניברסלי. ההצהרה המצורפת על אמצעים לחיסול הטרור הבינלאומי מגנה: “מעשים פליליים, לרבות נגד אזרחים, שבוצעו בכוונה לגרום למוות או לפגיעה גופנית חמורה, או לקיחת בני ערובה, במטרה לעורר מצב של אימה בציבור הרחב או בקבוצת אנשים או אנשים ספציפיים, להפחיד אוכלוסייה או לכפות על ממשלה או ארגון בינלאומי לעשות או להימנע מלעשות מעשה כלשהו.” מכריע מכך, ההחלטה אינה מבחינה בין גורמים מדינתיים ולא-מדינתיים בהגדרתה. הקריטריונים ברורים: אלימות מכוונת נגד אזרחים שנועדה להפחיד, לכפות או להביא לתוצאות פוליטיות מהווה טרור. בעיקרון, זה יכול לחול על כל גורם — מדינתי או אחר. בפועל, עם זאת, ההחלטה כמעט מעולם לא הוחלה על פעולות מדינתיות, גם כאשר הן עומדות בהגדרה במדויק. הסיבה אינה עמימות משפטית. הסיבה היא הסתייגות פוליטית מלנקוב בשם ולבייש מדינות חזקות או בעלות בריתן. כאשר גורמים לא-מדינתיים עוסקים בהתנהגות כזו, התווית “טרור” היא מיידית וללא פשרות. כאשר מדינות עושות זאת — במיוחד מדינות מוכרות, דומיננטיות צבאית או בעלות ברית גיאופוליטיות — התווית נעדרת באופן בולט. מדינה מול לא-מדינה: תקן כפול בהחלה מבצעים רבים שבוצעו על ידי כוחות מדינת ישראל — מההגנה והאצ”ל טרום המדינה ועד צה”ל והמוסד המודרניים — כללו מיקוד אזרחים, שימוש בענישה קולקטיבית והתנקשויות בחו”ל. תחת הקריטריונים המחמירים של החלטת העצרת הכללית 49/60, רבים ממעשים אלה עונים להגדרת הטרור: - טבח קיביה (1953): 69 אזרחים פלסטינים נהרגו, רובם נשים וילדים, כחלק מפשיטה עונשית כדי “להרתיע חדירות”. - המערכות בעזה (2008, 2014, 2021, 2023–25): אלפי אזרחים נהרגו, בתי ספר ומתקני רפואה של האו”ם הופצצו, מצור על מזון ומים הוטל — לעיתים קרובות מוצדק כמאבק בטרור, למרות שהשפעתם אינה ניתנת להבחנה ממעשים שנועדו להפחיד אוכלוסייה שלמה. - התנקשויות “זעם האל” (שנות ה-70): פצצות במכוניות ודואר ששימשו להרוג חשודים — ובמקרים מסוימים אזרחים — ברחבי אירופה והמזרח התיכון. - האפשרה לאלימות מתנחלים: מפוגרומים בעיירות כמו חווארה ועד התקפות שיטתיות על חקלאים וילדים פלסטינים, אלימות מתנחלים זוכה באופן קבוע להגנה צבאית או לאדישות, ובכך מאושרת למעשה כזרוע של מדיניות המדינה. אף אחד ממעשים אלה אינו מתואר אי פעם כ”טרור” על ידי הקהילה הבינלאומית — אפילו לא על ידי האו”ם עצמו. השפה המשמשת היא של “תגמול”, “ביטחון” או “צורך צבאי”. לכל היותר, מעשים כאלה מסווגים כהפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, שמטופלים כפשעי מלחמה או הפרות של עקרון הפרופורציה — לא כטרור. אלימות פלסטינית ואוניברסליות התווית לעומת זאת, אלימות פלסטינית — אפילו כאשר מכוונת למטרות צבאיות או מנוסחת כהתנגדות — מסומנת באופן אוניברסלי כטרור. מפיגועי התאבדות במהלך האינתיפאדה השנייה ועד ירי רקטות מעזה, התווית היא מיידית ומוחלטת. אפילו התנגדות לא אלימה של פלסטינים — כמו תנועת החרם, משיכת השקעות והסנקציות (BDS) — לפעמים מופללת או משווה ל”תמיכה בטרור” על ידי מדינות מסוימות. חוסר הסימטריה ברור: פלסטינים נשפטים על פי תוצאותיהם, ללא קשר להקשר. ישראל נשפטת על פי כוונותיה, ללא קשר לתוצאות. תפקיד ההכרה, האהדה והכוח חוסר ההתאמה הזה נובע מעובדה פוליטית יסודית: תווית הטרור אינה מוחלת על ידי גופים משפטיים בבידוד, אלא על ידי מדינות חזקות, מוסדות תקשורת וארגונים בינלאומיים המושפעים מבריתות אסטרטגיות ואהדות פוליטיות. - הכרה מדינתית מקנה לגיטימציה. ישראל, כמדינה מוכרת, נתפסת כבעלת הזכות הריבונית להפעיל כוח. פלסטינים, חסרי הכרה מלאה ומדיניות, נתפסים כגורמים לא לגיטימיים — אפילו כאשר הם מפעילים זכויות תחת המשפט הבינלאומי (למשל, הזכות להתנגד לכיבוש תחת החלטת האו”ם 37/43). - אהדה פוליטית חשובה. במערב, ישראל נתפסת כדמוקרטיה, בעלת ברית אזורית, חומה נגד קיצוניות. הדבר יוצר חזקת תום לב מובלעת. פלסטינים מזוהים עם איסלאמיזם, אוטוריטריות או טרור — ויוצרים חזקת כוונה רעה. אהדות אלה מעצבות לא רק את מסגור התקשורת, אלא גם את השפה המשפטית והדיפלומטית. - כוח מגן מפני שיפוט. מדינות בעלות זכות וטו באו”ם, בריתות צבאיות חזקות (למשל, עם ארה”ב) או השפעה כלכלית כמעט לעולם אינן כפופות לתביעה בינלאומית או לתיוג. זו הסיבה שטרור, כמו פשעי מלחמה, לעיתים קרובות מענש רק כאשר מבוצע על ידי החלשים. המאבק הפלסטיני ואידיאל הנאורות בלבו של ליבו, הדרישה הפלסטינית אינה רק לאדמה, ריבונות או הכרה — זו דרישה להחלה שווה של החוק. זו דרישה שאותם עקרונות המוחלים על אחרים יוחלו גם עליהם — בין אם בזכות להתנגדות, בזכות לחיים או בזכות לצדק. במובן זה, המאבק הפלסטיני משקף את המאבקים היסודיים של הנאורות. בדיוק כפי שהוגים מהמאה ה-18 דחו את זכות האל של מלכים — הרעיון ששליטים מסוימים עומדים מעל החוק מכוח לידה או תואר — הפלסטינים כיום דוחים את חסינותן של מדינות מפני אחריות משפטית. הוגי הנאורות כמו רוסו, מונטסקייה וקאנט טענו כי החוק חייב לחול על כולם באופן שווה, אחרת הוא אינו חוק אלא עריצות. הם טענו כי הריבונות נתונה לעם, לא לשליטים התובעים אותה בכוח. הפלסטינים, גם הם, טוענים כי מדיניות אינה צריכה לקבוע מי מואנש, מי מופלל או סבלו של מי חשוב. לתייג הפצצה אחת כטרור והשנייה כביטחון — למרות אמצעים ומטרות זהים — זה להחזיר את הלוגיקה של האריסטוקרטיה: שחלק מהחיים קדושים ואחרים ניתנים להקרבה. שחלק מהאנשים יש זכות להתנגד ואחרים רק זכות לסבול. הדרישה לחוק עקבי — בין אם בהחלת אמנות ז’נבה, תביעה על פשעי מלחמה או הגדרת טרור — היא דרישה לא רק לצדק, אלא למודרניות עצמה. מסקנה: לקראת תקן אוניברסלי אם טרור עתיד להיות יותר מעלבון פוליטי — אם הוא עתיד להיות קטגוריה משפטית בעלת משמעות — אז הוא חייב להיות מוחל באופן עקבי. המשמעות היא: - הכרה בכך שגורמים מדינתיים יכולים לבצע טרור, בדיוק כפי שגורמים לא-מדינתיים יכולים. - הכרה בכך שמיקוד אזרחים להשגת מטרות פוליטיות הוא טרור, ללא קשר לדגל, דת או ערך אסטרטגי של הגורם. - החלת הגדרות משפטיות כמו החלטת העצרת הכללית 49/60 על מעשים, לא על גורמים. אי-עשיית כן לא רק ממשיכה את העוול — היא מערערת את הרעיון עצמו של המשפט הבינלאומי. היא אומרת לעולם שהחוק אינו אוניברסלי, אלא נשק של החזקים. היא אומרת למדוכאים שהפשע היחיד שלהם הוא חולשה. הקריאה הפלסטינית לזכויות שוות, הגנה שווה ושיפוט שווה תחת החוק אינה דרישה קיצונית — זו מהותה של הנאורות, ומבחן לכל ציביליזציה הטוענת לכבדה. נספח: אירועים העונים על ההגדרה המילולית המחמירה של טרור תחת החלטת העצרת הכללית 49/60 מוחלים ללא הפטור המקובל לגורמים מדינתיים או הנתמכים על ידי המדינה. א. טבחים (הריגה המונית מכוונת של אזרחים כדי להפחיד ולכפות בריחה או כניעה) ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מס” אירוע תאריך מבצע(ים) מיקום נפגעים מדוע עונה להגדרה ---------- ------------------------ -------------------- -------------------------------------------------------------------------------------------------- ------------------------------- --------------------------------------------------- ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- A1 הפצצת מלון המלך דוד 22 יולי 1946 ארגון צבאי לאומי (מנחם בגין) ירושלים 91 הרוגים (41 ערבים, 28 בריטים, 17 יהודים, אחרים) פצצה הונחה במטה מנהלי בריטי מאויש אזרחים בכוונה להרוג את הדיירים ולהפחיד את ממשלת המנדט לנטוש את פלסטין. A2 טבח אל-ח’יסאס 18 דצמבר 1947 פלמ”ח (יחידת עילית של ההגנה) אל-ח’יסאס, הגליל 10–15 תושבי כפר נהרגו (כולל 5 ילדים) פשיטת לילה עם הפצצת בתים עם משפחות ישנות כדי להפחיד כפרים ערביים בתגובה לאירוע סמוך, כסימן להפחדה רחבה יותר במלחמת האזרחים. A3 טבח בלאד א-שייח’ 31 דצמבר 1947 פלמ”ח (הגנה) בלאד א-שייח’, חיפה 60–70 תושבי כפר נהרגו התקפה נקמנית על הכפר לאחר התקפה על בית הזיקוק; פקודות להרוג מקסימום גברים בוגרים בבתים כדי לעורר פחד ולהרתיע התנגדות ערבית. A4 טבח סעסע 14–15 פברואר 1948 פלמ”ח (הגנה) סעסע, מחוז צפת 60 תושבי כפר נהרגו (כולל ילדים) בתים נהרסו עם הדיירים בתוכם; “פשיטת מופת” מפורשת לריקון אוכלוסין כדי להפחיד כפרי הגליל לברוח. A5 טבח דיר יאסין 9 אפריל 1948 אצ”ל ולח”י (בהסכמת ההגנה) דיר יאסין, מסדרון ירושלים 107–140 תושבי כפר (כולל נשים, ילדים, קשישים) הרג שיטתי מבית לבית, התעללויות והצעדת גופות בפומבי שנועדו במפורש להפחיד את האוכלוסייה הפלסטינית לבריחה המונית (טריגר ישיר לנכבה של 1948). A6 טבח עין אל-זיתון 2–3 מאי 1948 פלמ”ח (הגנה) עין אל-זיתון, צפת יותר מ-70 תושבי כפר נהרגו הוצאות להורג של שבויים ואזרחים לאחר הכיבוש כדי להפחיד קהילות בסביבת צפת במהלך מבצע יפתח. A7 טבח אבו שושא 13–14 מאי 1948 חטיבת גבעתי (הגנה) אבו שושא, מחוז רמלה 60–70 תושבי כפר נהרגו התקפה עם אונס וקבורה המונית כדי להפחיד ולרוקן את הכפר כחלק מכיבוש לוד-רמלה. A8 טבח טנטורה 22 מאי 1948 חטיבת אלכסנדרוני (הגנה) טנטורה, חוף חיפה יותר מ-200 תושבי כפר נהרגו ירי בצעירים לאחר הכניעה וקבורה בקברי אחים כדי לכפות בריחה פלסטינית בחוף ולהבטיח את חיפה. A9 גירוש לוד ורמלה וטבחים 11–14 יולי 1948 חטיבות יפתח ו-8 משוריינת (יצחק רבין, פלמ”ח) תחת פקודת בן-גוריון לוד ורמלה 250–1,700 הרוגים; 70,000 הוגלו בכוח ירי ללא הבחנה, טבח במסגד (כ-200 הרוגים), וצעדת מוות בחום של 40 מעלות כדי להפחיד ולרוקn ערים מרכזיות בדרך לירושלים. A10 טבח אילבון 30 אוקטובר 1948 חטיבת גולני (צה”ל) אילבון, מחוז טבריה 14 תושבי כפר הוצאו להורג הרג לאחר כניעה שתועד על ידי משקיפי האו”ם כדי להרתיע התנגדות ולכפות הגירת נוצרים ערבים מהגליל התחתון. A11 טבח חולה 31 אוקטובר 1948 חטיבת כרמלי (צה”ל) חולה, גבול לבנון 35–58 תושבי כפר נהרגו הוצאות להורג לאחר כניעה; המפקד הושב לזמן קצר, אך הכוונה הייתה להפחיד אוכלוסיות גבול במהלך מבצע חירם. A12 טבח אל-דוואיימה 29 אוקטובר 1948 גדוד קומנדו 89 (צה”ל) אל-דוואיימה, מחוז חברון 80–455 אזרחים (ההערכות משתנות) התקפה בשלושה שלבים שהרגה דיירים בבתים, במסגד ובמערות כדי להפחיד כפרים שנותרו בחזית הדרומית. A13 טבחי צפת וסאלי 29–30 אוקטובר 1948 חטיבה משוריינת 7 (צה”ל) צפת וסאלי, הגליל העליון 52–70 בצפת, 60–94 בסאלי הוצאות להורג לאחר כניעה, אונס, שריפת גופות והפצצת מסגד עם פליטים בתוכו כדי להאיץ בריחה מהגליל. A14 טבח ערב אל-מאווסי 2 נובמבר 1948 כוחות צה”ל ליד אילבון, טבריה 14 בדואים נהרגו ירי בגברים ומחיקת הכפר כדי להפחיד קבוצות נוודיות לנטוש אדמות מסורתיות. A15 טבח קיביה 14–15 אוקטובר 1953 יחידה 101 וצנחנים (אריאל שרון) קיביה, הגדה המערבית (אז ירדן) 69 תושבי כפר (שני שליש נשים וילדים) בתים ובית ספר פוצצו עם הדיירים בתוכם כנקמה כדי להפחיד כפרי גבול ירדניים. A16 טבח חאן יונס 3 נובמבר 1956 כוחות צה”ל חאן יונס, רצועת עזה 275–400 פלסטינים נהרגו חיפושים מבית לבית עם הוצאות להורג המוניות וקבורה של גברים כפותים כדי לכפות שליטה במהלך כיבוש סיני. A17 טבח כפר קאסם 29 אוקטובר 1956 משטרת הגבול הישראלית כפר קאסם, ישראל 49 אזרחים ערבים (כולל 23 ילדים) אכיפת “ירי להרוג” של עוצר מפתיע על עובדים חוזרים כדי להפחיד את האוכלוסייה הערבית הישראלית במשבר סואץ. A18 טבחי סברה ושתילה 16–18 ספטמבר 1982 פלנגות לבנוניות תחת כיתור צה”ל, תאורה ופיקוח כניסה (אריאל שרון נמצא אחראי אישית על ידי ועדת כהן) מחנות פליטים בביירות 800–3,500 אזרחים פלסטינים ולבנונים אפשרו והקלו טבח כדי להפחיד תומכי אש”ף שנותרו ולכפות פינוי מלא של לוחמים מלבנון. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ב. התנקשויות ממוקדות / הוצאות להורג מחוץ לחוק עם כוונת טרור -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מס” אירוע תאריך מבצע(ים) מיקום נפגעים מדוע עונה להגדרה ---------- ----------------------------------------- -------------------------- ------------------------------------------------- ------------------------------- ---------------------------------------------------------- --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- B1 פרשת לילהאמר 21 יולי 1973 צוות מוסד “זעם האל” לילהאמר, נורבגיה מלצר מרוקאי תמים אחמד בושיקי נרצח הוצאה להורג פומבית בטעות זהות כדי להפחיד רשתות אש”ף ברחבי העולם (סימן קלאסי של קמפיין טרור מדינתי). B2 התנקשות בצלאח שחאדה 22 יולי 2002 חיל האוויר הישראלי (פצצה של טון) עיר עזה (אזור מאוכלס בצפיפות) 15 הרוגים (כולל אשתו של שחאדה, בתו בת 14, 9 ילדים אחרים) שימוש מכוון בנשק לא פרופורציונלי ברובע מגורים כדי לערוף את חמאס תוך גרימת מוות המוני לאזרחים כדי להפחיד את אוכלוסיית עזה. B3 התנקשות במוחמד דף (יולי 2024) 13 יולי 2024 חיל האוויר הישראלי מחנה עקורים חאן יונס יותר מ-90 אזרחים הרוגים (מאומת) תקיפה על מחנה אוהלים של אלפי עקורים כדי לחסל מפקד תוך קבלת מוות המוני לאזרחים כדי להפחיד ולשבור את ההתנגדות בעזה. B4 מסע הצליפות של “צעדת השיבה הגדולה” בעזה 30 מרץ 2018 – דצמבר 2019 יחידות צלפים של צה”ל תחת כללי פתיחה באש מפורשים גדר עזה-ישראל 223 הרוגים, יותר מ-13,000 פצועים (רבים נכים לצמיתות) ירי חי שיטתי ברוב מפגינים לא חמושים (כולל חובשים ועיתונאים) כדי להפחיד את אוכלוסיית עזה ולכפות הפסקת מחאות גבול. -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ג. אלימות מתנחלים (גורמים לא-מדינתיים עם חסינות מדינתית תכופה) --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מס” אירוע תאריך מבצע(ים) מיקום נפגעים מדוע עונה להגדרה ---------- -------------------------------------------------------------- ------------------------------------------ --------------------------------------------------- ----------------------------------------------------------- --------------------------------------------------------------------------------- ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- C1 רצח מוחמד אבו ח’דיר 2 יולי 2014 קיצונים יהודים (רקע מתנחלי) מזרח ירושלים נער בן 16 נחטף, הוכה ונשרף חי שריפה חיה נקמנית כדי להפחיד תושבים פלסטינים בירושלים לאחר רצח שלושה נערים ישראלים. C2 הצתה בדומא 31 יולי 2015 עמירם בן-אוליאל ורשת נוער הגבעות כפר דומא, הגדה המערבית תינוק בן 18 חודשים עלי דוואבשה נשרף חי; שני ההורים מתו מאוחר יותר הצתת בית משפחה ישנה עם כתובת “נקמה” כדי להפחיד פלסטינים ולהאיץ השתלטות על קרקע (“תג מחיר”). C3 אירוע עינויים בוואדי א-סיק 12 אוקטובר 2023 מתנחלים חמושים במדי צבא ואדי א-סיק, בקעת הירדן רועים פלסטינים רבים עונו שעות (כוויות סיגריות, מכות, השתנה, ניסיון תקיפה מינית) עינויים סדיסטיים ממושכים כדי להפחיד קהילות רועים לנטוש אדמות מרעה. C4 מסע מתנחלים באפריל 2024 (לאחר רצח בנימין אחימאיר) 12–15 אפריל 2024 מאות מתנחלים חמושים 11 כפרים פלסטינים (אל-מוגייר, דומא וכו’) 4 פלסטינים נהרגו, עשרות פצועים, מאות בתים/מכוניות נשרפו פוגרומי ענישה קולקטיבית על כפרים לא קשורים כדי להפחיד מחוזות שלמים ולכפות כניעה או בריחה. C5 פוגרום חווארה 26 פברואר 2023 עשרות מתנחלים חמושים (מאורגנים דרך רשתות חברתיות) חווארה, מחוז שכם, הגדה המערבית פלסטיני אחד נהרג, כ-400 נפצעו (כולל יריות), הרס רכוש נרחב (מכוניות/בתים נשרפו) התקפות נקמה מתואמות על כפר לאחר מות מתנחלים, במפורש כדי להפחיד ולענוש את האוכלוסייה הפלסטינית (“תג מחיר” לאחר הבחירות). C6 תקיפה על אפאף אבו עליא בזמן מסיק הזיתים אוקטובר 2025 מתנחלים ישראלים (תוקפים מרובים) כפר לא מצוין בגדה המערבית (מטעי זיתים) אחת הוכתה עד אובדן הכרה (אפאף אבו עליא אושפזה); עיתונאי הותקף תקיפה על קוטפים פלסטינים וצופים בינלאומיים כדי להפחיד חקלאים, לשבש פרנסה ולמנוע גישה לאדמות בעונת המסיק. C7 אירוע עינויי כבשים נובמבר 2025 מתנחלים ישראלים (קבוצה מצולמת) דיר בבעלות פלסטינית, הגדה המערבית בעלי חיים עונו/נהרגו (כבשים בדיר) אכזריות כלפי בעלי חיים כהפחדה עקיפה כדי להפחיד רועים ולכפות נטישת אזורי מרעה כלכלית. C8 התקפות על טורמוס עיא, סינג’יל, עין סיניא (לאחר שחרור אסירים) 17 ינואר 2025 מתנחלים אולטרה-לאומיים (קבוצת “נלחמים על החיים”) טורמוס עיא, סינג’יל, עין סיניא, מחוז רמאללה, הגדה המערבית נזק לרכוש (בתים/רכבים מרובים נשרפו); לא דווח על הרוגים הצתות וונדליזם מתוזמנים לפגוע בחגיגות פלסטיניות על שחרור אסירים, במטרה לעורר פחד ולאשר דומיננטיות. C9 ירי בעוודא אל-הת’אלין יוני 2025 מתנחל (יונתן לוי, תחת סנקציות האיחוד האירופי) אום אל-ח’יר, דרום הר חברון, הגדה המערבית אחד נהרג (פעיל שלום עוודא אל-הת’אלין); קרובי משפחה נעצרו על ידי צה”ל ירי ממוקד בפעיל ואחריו מעצרי משפחת הקורבנות על ידי הצבא כדי להפחיד קהילה בדואית ולאפשר תפיסת קרקע (קמפיין עקירה מתמשך). C10 תקיפה על שאדי א-טראווה ומשפחתו מאי 2025 מתנחלים ישראלים מישור קעון או דומה, הגדה המערבית אחד פצוע (שאדי א-טראווה נורה, איבד רגל); בן נוער הותקף ירי והכאה של אב/בן במהלך עבודה בשדה כדי להפחיד חקלאים ולהגביל גישה לאדמות חקלאיות. C11 פשיטה על כפר ח’ילת א-דבע 31 מאי 2025 מתנחלים ישראלים עם עדרים ח’ילת א-דבע, הגדה המערבית נזק לרכוש/פרנסה (פשיטה עם בעלי חיים); ללא נפגעים ישירים פשיטות רעייה להשתלט על שדות ולהפחיד תושבים לברוח, חלק מהשתלטות שיטתית על קרקע. C12 הרג גדי עיזים 25 מאי 2025 מתנחלים ישראלים אזור רעייה לא מצוין בגדה המערבית בעלי חיים נהרגו (גדי עיזים) שחיטת בעלי חיים כדי להפחיד כלכלית ולהדיר משפחות רועים מאדמות מסורתיות. C13 תקיפה על חקלאי זיתים מנחאלין 24 אוקטובר 2025 מתנחל ישראלי בתמיכת צה”ל נחאלין, מחוז בית לחם, הגדה המערבית אחד הוכה קשות (חקלאי בן 58); נחקר על ידי צה”ל הכאה משותפת של מתנחל-צבא על חקלאי במהלך מסיק כדי לעורר פחד ולהגביל גישה פלסטינית למטעים. C14 מתחם התעשייה בית ליד והתקפה בדואית נובמבר 2025 (ימים ספורים לפני 14 נובמבר) קהל גדול של מתנחלים רעולי פנים בית ליד (מתחם תעשייה) ואתרים בדואיים סמוכים, הגדה המערבית רכוש נשרף (משאיות/מבנים); התקפות על חיילים; לא צוינו נפגעים פלסטינים הצתות ואלימות מאורגנות לשלוח מסר של טווח חסר מעצורים לאזורים עירוניים/כפריים, הפחדת אזרחים ואפילו כוחות מדינה. C15 הצתת מסגד חמידה נובמבר 2025 (יום חמישי לפני 14 נובמבר) מתנחלים יהודים אזור מסגד חמידה, הגדה המערבית נזק לרכוש (סימני חריכה על קירות/רצפות); ללא הרוגים הצתה של מקום פולחן עם כתובות מאיימות על הצבא (“אנחנו לא מפחדים מכם”) כדי להפחיד קהילות מוסלמיות ולאשר עליונות אידיאולוגית. C16 התקפת הצתה בכפר בורקה 15 יולי 2025 מתנחלים ישראלים (פשיטת לילה) בורקה, מזרח רמאללה, הגדה המערבית מכוניות/בתים מרובים נהרסו באש; ללא פצועים דווחו הצתות לילה של כלי רכב ומבנים כדי להפחיד תושבים ולשבש חיי יום-יום בעונת אלימות מסיק מוגברת. C17 קמפיין גירוש מוגייר א-דיר מאי 2025 מתנחלים רעולי פנים (בנוכחות צה”ל) מוגייר א-דיר, מזרח רמאללה, הגדה המערבית רבים נפצעו (זריקות אבנים, יריות); גירוש כפר מלא הטרדות, זריקות אבנים ויריות שכפו עקירה שנייה (פליטי 1948) כדי להפחיד ולפנות כפר לתפיסת קרקע. C18 התקפות על העיירה הנוצרית טייבה יולי 2025 (שבוע אחרון לפני 17 יולי) מתנחלים ישראלים טייבה, הגדה המערבית (עיירה נוצרית) רכוש הותקף (אש ליד כנסייה מהמאה ה-5, בתים); ללא נפגעים דווחו הצתות ליד כנסייה היסטורית והתקפות בתים כדי להפחיד מיעוט נוצרים פלסטינים ולהרחיב שליטת מתנחלים. C19 התקפות סינג’יל (לאחר רציחות) יולי 2025 (יום שישי לפני 17 יולי) מתנחלים ישראלים סינג’יל, הגדה המערבית פציעות מהכאות; 6 נעצרו/שוחררו הכאות נקמה לאחר התקפות פלסטיניות, אך שימשו להפחדת הקהילה הרחבה בחסינות. C20 תקיפת נער מתועדת של בצלם וירי באב יוני 2025 מתנחלים ישראלים אזור לא מצוין בגדה המערבית אחד נורה (אב איבד רגל); נער הותקף אלימות ממוקדת משפחה במהלך פעילויות שגרתיות כדי לעורר פחד ולהגביל תנועה באזורים כפריים. --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 32 האירועים הללו (18 טבחים, 4 התנקשויות, 20 התקפות מתנחלים) עונים באופן חד-משמעי על כל רכיב בהחלטת העצרת הכללית 49/60 כאשר ההגדרה מוחלת מילולית וללא הפטור הפוליטי הנהוג לגורמים מדינתיים או מוגנים על ידי המדינה. הם גרמו יחד לאלפי הרוגים אזרחיים ונועדו — כפי שהודו מבצעים, מפקדים או חקירות ישראליות מאוחרות — לעורר אימה, להפחיד אוכלוסיות או לכפות תוצאות פוליטיות/טריטוריאליות.