עינויים מיניים של עצירים פלסטינים בבתי כלא צבאיים ישראליים - תיעוד של התעללויות שהמערב מתעלם ממנו

האם תוכלו לדמיין שאתם מתפללים למותו של חבר? אתמול, חבר בעזה סיפר לי שזה בדיוק מה שהוא עושה. לא מפני שחברו חולה במחלה סופנית, אלא מפני שהוא מוחזק בבית כלא צבאי ישראלי ומעונה באכזריות כזו שמות נראה כמו רחמים. כמו רוב האנשים, אני מתקשה לדבר על עינויים מיניים - זה נושא מכוער שממנו אנו נרצים באופן אינסטינקטיבי. אך ההתרחקות היא חלק מהבעיה. השתיקה סביב מה שהפלסטינים סובלים בבתי הכלא הללו מגנה רק על המבצעים. לכן, אני שובר את השתיקה הזו.

במשך עשורים, אסירים פלסטינים תיארו עינויים מיניים והתעללויות בתוך בתי כלא צבאיים ישראליים. תיאורים אלה הגיעו מגברים, נשים וילדים; מעזה, הגדה המערבית וירושלים; ומכל תקופה של מדיניות המעצר הישראלית מאז 1967. כאשר התעללות מתרחשת זמן קצר לפני שחרור, לעיתים היא אושרה על ידי רופאים עצמאיים או תועדה על ידי ארגוני זכויות אדם כמו בצלם, אמנסטי אינטרנשיונל והאו”ם. באוגוסט 2024, מומחים של האו”ם הצהירו כי קיבלו דיווחים מאומתים על תקיפות מיניות ואונס נרחבים של פלסטינים במעצר ישראלי, וקראו לכך כחלק מדפוס שיטתי.

התקשורת המערבית לעיתים רחוקות הקדישה תשומת לב מתמשכת לדיווחים אלה. לעומת זאת, כאשר פקידים ישראלים טענו לאונס המוני על ידי חמאס ב-7 באוקטובר 2023 - טענות שהאו”ם נמנע מלחקור באופן עצמאי ושלא הוצגו עבורן ראיות משפטיות - היתה סיקור מקיף בתקשורת המערבית, הצבה בולטת בעמודים הראשונים וגינויים מראשי מדינות.

מעצר ללא משפט

רוב הפלסטינים בבתי הכלא הצבאיים הישראליים לא הורשעו בשום פשע. רבים אפילו לא הואשמו. הם מוחזקים תחת מעצר מנהלי, הוראה מתקופת הקולוניאליזם המאפשרת כליאה ללא משפט, ללא ראיית ראיות, ללא גישה לעורכי דין וללא קשר עם המשפחה. הצלב האדום הבינלאומי נמנע מגישה למתקנים כמו סדה תימן, מגידו ואחרים הרבה לפני אוקטובר 2023, מה שמבטל ערוץ מפתח לפיקוח עצמאי.

המקרים המעטים שמגיעים לבית משפט צבאי מובילים לשיעור הרשעה העולה על 99%. רבים מהעצירים הם מתחת לגיל 18; חלקם ילדים. זריקת אבן לכיוון של חייל, רכב או מגדל תצפית - גם אם היא לא פוגעת בדבר - יכולה להוביל למאסר. במקרים אחרים, כפי שדווחו על ידי עצירים לשעבר, ה”עבירה” היא שרירותית כמו חייל ש”לא אוהב את הפנים שלך”.

שיטות של עינויים מיניים

עדויות שנאספו על ידי בצלם, אמנסטי אינטרנשיונל, האו”ם, רופאים למען זכויות אדם–ישראל והוועדה הציבורית נגד עינויים בישראל מגלות טכניקות חוזרות:

-   עירום כפוי והשפלה מינית ממושכת, לעיתים מול עצירים או שומרים אחרים.
-   אונס עם חפצים: מקלות, מוטות, מוטות מתכת ובמקרה אחד צינור של מטף כיבוי.
-   מכות באיברי המין עם מגפיים, מקלות או פטישים.
-   זעזועים חשמליים באיברי המין במהלך חקירות.
-   סדום על ידי כלבים ואיומים מיניים הכוללים בני משפחה.

תקיפות אלה הן חלק ממשטר רחב יותר של יחס לא אנושי: כבילה, כיסוי עיניים, שלילת מזון והיגיינה ומניעת טיפול רפואי.

מחקר מקרה: עדות מעזה

באוגוסט 2025, חבר בעזה תיאר שיחה עם אסיר ששוחרר לאחרונה בהחלפה. כאשר שאל על חבר אחר שעדיין מוחזק במעצר, האיש אמר לו: “התפלל לאללה שיקח את נשמתו - התפלל למותו.”

הוא הסביר מדוע. העציר הופשט עירום. חייל הוציא את צינורית הדיו מעט, הכניס את הצינור החלול לאיבר מינו והכה בו עם פטיש עץ. שיטה זו גורמת לכאב בלתי נתפס, כנראה קורעת את השופכה ומסכנת דימום פנימי חמור וזיהום - אך משאירה מעט עד אין פציעות חיצוניות גלויות. זה בדיוק סוג העינויים שתוכננו כדי למנוע זיהוי מאוחר יותר על ידי משקיפי זכויות אדם או רופאים.

אותו עד תיאר כיצד נאלץ להשתין ולעשות צרכים בבגדיו במשך שבועיים ללא החלפה - צורה של השפלה שנועדה לשלול כבוד ותקווה.

מחקר מקרה: סרטון האונס בסדה תימן 2024

בסוף יולי 2024, ערוץ 12 הישראלי שידר קטעי וידאו ממצלמות אבטחה שהודלפו מבית הכלא הצבאי סדה תימן. הסרטון הראה חיילי צה”ל אונסים בקבוצה עציר פלסטיני כפות בזמן שכלב צבאי נכח. הקורבן סבל מפציעות קטסטרופליות - קרע במעי, צלעות שבורות ונזק לריאות - והיה מאושפז במשך מספר ימים. זמן קצר לאחר שהוחזר לסדה תימן, הוא מת בנסיבות חשודות. לא נפתחה חקירה על מותו.

עשרה חיילים נעצרו לאחר הדליפה; חמישה הועמדו לדין בפברואר 2025. המעצרים עוררו מחאות של הימין הקיצוני, כולל בכנסת. חבר הכנסת מליכוד חנוך מילביצקי הגן על החיילים, ואמר כי “אם הוא נוחבה [עילית של חמאס], הכל לגיטימי”. מפגינים פרצו לבסיסי סדה תימן ובית ליד ודרשו את שחרור החיילים, חלקם קראו במפורש ל”זכות לאנוס” עצירים פלסטינים.

בלחץ פוליטי, החשודים שוחררו תוך שבועות. החשוד העיקרי, מאיר בן-שיטרית, הופיע בתוכניות אירוח ישראליות, ותואר על ידי תקשורת אוהדת כגיבור ולא כמבצע. ההקלה שניתנה לחשודים והאדרתם הפומבית הדגישו את היעדר האחריות.

מסקנה

העינויים המיניים של עצירים פלסטינים אינם חריגה - הם חלק מדפוס מתועד של עשורים במעצר הצבאי הישראלי. זה מתרחש במסגרת מערכת שתוכננה לשלול מעצירים את כבודם, למנוע מהם סעד משפטי ולפעול מעבר לפיקוח עצמאי. הצלב האדום נאסר על ביקור במתקנים הגרועים ביותר במשך שנים. ממשלות מערביות שטוענות כי הן מגינות על זכויות אדם התעלמו במידה רבה מפשעים אלה, גם כאשר הן מגבירות טענות לא מבוססות כאשר זה משרת מטרות פוליטיות.

סרטון סדה תימן היה עדות נדירה ומוצקה, המאשרת את מה שניצולים אומרים במשך דורות. תוצאותיו - מחאות למען “הזכות לאנוס”, הגנה פרלמנטרית על המבצעים, מותו של הקורבן ללא חקירה - מראות חברה שבה מעשים כאלה לא רק מתקבלים על הדעת, אלא בחלק מהחוגים אף חוגגים אותם.

לניצולים, הצלקות נמשכות, בין אם הן גלויות או מוסתרות. עבור אלה שמתים, האמת לעיתים קרובות נקברת איתם. ולמי שעדיין כלואים, הסיכוי לצדק נשאר רחוק כמו תשומת הלב של העולם.

הפניות נבחרות וציטוטים

בצלם - ברוכים הבאים לגיהינום: מערכת הכלא הישראלית כרשת של מחנות עינויים (5 באוגוסט 2024)

  “עדויות אלה מצביעות על מדיניות עקבית של תנאים לא אנושיים והתעללויות, כולל שימוש חוזר באלימות מינית בדרגות חומרה שונות.”

  דוח מלא PDF

אמנסטי אינטרנשיונל - ישראל חייבת לסיים את המעצר ההמוני ללא תקשורת ועינויים של פלסטינים מעזה (18 ביולי 2024)

  “עצירים פלסטינים היו נתונים לעינויים ולהתעללות אחרת, כולל אלימות מינית, בניגוד לאיסור המוחלט על מעשים כאלה על פי החוק הבינלאומי.”

  דף הדוח

משרד האו”ם לזכויות אדם - דיווחים מאומתים על התעללויות נרחבות, תקיפות מיניות ואונס במעצר הישראלי (5 באוגוסט 2024)

  “קיבלנו דיווחים אמינים ממקורות מרובים, המתארים אלימות מינית נגד גברים ונשים במעצר, המהווה מעשי עינויים ופשעי מלחמה.”

  הודעה לעיתונות של האו”ם

רופאים למען זכויות אדם–ישראל - עינויים, רעב ומוות במעצר (פברואר 2025)

  “דפוסי ההתעללות כוללים אלימות מינית ומניעת טיפול רפואי, התורמים למותות שניתן למנוע במתקני מעצר.”

  דף PHRI